ע"א 6636/01

תקציר

בערעור ובערעור שכנגד, לאחר ששקל טענות רבות, החליט בית המשפט לדחות את שניהם, למעט בעניין שכרו של הוברמן. המערערים ערערו על כך שבית משפט קמא דחה את חישוביו של מומחה לגבי שיעור ההיוון, אך טענתם נעדרה ספציפיות ובית המשפט אישר את שיטתו של בית משפט קמא. הם גם טענו לתחרות בלתי הוגנת ולשימוש לרעה בסודות מסחריים על ידי הוברמן, אך היעדר ראיות מספיקות הוביל את בית המשפט המחוזי לדחות טענות אלה. בית הדין קיבל את טענת המערערים בדבר סמכות השיפוט, והכיר בכך שסכסוכי שכר צריכים להידון בבית הדין לעבודה ולא בבית המשפט המחוזי, שכן הם נופלים תחת יחסי עובד-מעביד החלים על פי חוק בית הדין לעבודה. המערערת שכנגד טענה לטעויות בהערכת שווי זכויות ההובלה על ידי המומחה ובשיטת חישוב החבויות, אך בית המשפט לא מצא טעם לערער על הסתמכותו של בית משפט קמא על חוות דעתו של המומחה. באופן דומה, טענות בדבר הכללה לא נכונה של נתונים לא מאומתים משנת 1998 והערכת שווי של זכויות הובלה של חברות בנות נדחו מאחר שהמומחה שקל גורמים אלה. תביעתו של הוברמן לפיצוי בגין שימוש בזכויות הובלה נדחתה בשל היעדר הסכמה מפורשת על התגמול. עוד ציין בית המשפט כי יש לחלק את הוצאות הערכת השווי שווה בשווה בין הצדדים. בסיכומו של דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחו, כאשר בית הדין ביטל את החלטת בית הדין קמא בעניין השכר, והורה כי היא תוכרע בבית הדין לעבודה. כמו כן, נפסקו למערערים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, תוך הדגשת הצורך של הצדדים לפתור סכסוכים בדרכי ידידות כדי להימנע מהתדיינות משפטית נוספת.