עת"מ 55284-08-16

תקציר

העותרת והמשיבה התקשרו בהסכם חוזי להפעלת תחנת מעבר. ההסכם המקורי קבע תקופת כהונה של שנה עם הארכה אפשרית של עד חמש שנים. בשל הצורך בשטח מורחב לתחנה, הצדדים ניהלו משא ומתן על הארכת החוזה, ובסופו של דבר הסכימו על הארכה של 10 שנים. למרות שהעותר טען כי המשיב לא עמד בתנאי ההסכם, בית המשפט קבע אחרת. תנאי מרכזי בהסכם ההרחבה היה אישור משרד הפנים, שכן החוזה כלל שימוש בקרקע למעלה מחמש שנים. המשיבה ביקשה אישור זה אך הציגה מצג שווא לגבי הסכם ההארכה כנובע ממסמך המכרז המקורי, שקבע תקופה של חמש שנים. מצג שווא זה, יחד עם הימנעותו של המשיב מתיקון הטעות, הביאו לדחיית הבקשה על ידי המשרד. בית המשפט קבע כי מעשיה של המשיבה מנעו את קיום תנאי ההשעיה ועלו כדי סיכול החוזה. חרף אשמתו של המשיב, דחה בית המשפט את העתירה לאכיפת הסכם ההארכה. בית המשפט קבע כי ההסכם, שתקופת כהונתו עשר שנים, מהווה שינוי מהותי מתנאי המכרז המקורי, ומחייב הליך מכרזי חדש. התנהלותו הפסולה של המשיב לא הצליחה לגבור על דרישה פרוצדורלית זו. לפיכך, הסכם ההארכה, שלא נחתם ולא אושר, היה חסר תוקף. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה אך הורה למשיב לפצות את העותר בגין הוצאות משפט בסך 17,550 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט, צמודה ונושאת ריבית כדין.