עת"מ 11829-06-13

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם העברת המקרקעין מאביהם המנוח של העותרים למשיבים הייתה עסקה וולונטרית או הפקעה בפועל. העותרים טוענים כי ההעברה הייתה תוצאה של כפייה ואיום בהפקעה, ואילו המשיבים טוענים כי מדובר במכירה בהסכמה. בית המשפט מוצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לכפייה ונסיבות ההעברה מצביעות על עסקה מרצון. אבי העותרים יזם את התכנית שכללה את העברת הקרקע והפיק ממנה הטבות כלכליות משמעותיות. זאת ועוד, העותרים לא הוכיחו קיומו של איום הפקעה מיידי, שכן לא הוצגו תכניות מאושרות המייעדות את הקרקע לצורכי ציבור. הסכם הקומבינציה, שהוא הראיה העיקרית, משקף התקשרות וולונטרית של הצדדים. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי ההעברה לא הייתה הפקעה אלא מכירה בהסכמה ללא תמורה. גם אם היה בית המשפט מגיע למסקנה אחרת, אין להשיב את הקרקע לעותרים בשל ייעודה הנוכחי לצורכי ציבור. לפיכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.