בש"פ 6384/19

תקציר

הערעור, המבקש לחייב את התביעה למסור למערער חומר נוסף לעיון, נדחה. החומרים המדוברים אינם מהווים "חומר חקירה" כהגדרתו בחוקים הרלוונטיים, ולכן התביעה אינה מחויבת למסרם להגנה. חלק מהמסמכים הם רישומים פנימיים של התביעה והתכתבויות טכניות, שאינם נופלים בגדר חומרי החקירה שהנאשם זכאי לעיין בהם. גם פריטים מבוקשים אחרים, כגון נוהלי עבודה ורשימות של פעילויות תקשורת, אינם נחשבים לחומרי חקירה, ואין על התביעה חובה חוקית להכינם. כמו כן, בית המשפט לא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בבקשה לגילוי ראיות, שכן המדינה פועלת להוצאת תעודת חיסיון לגבי חומרים אלה. הצגת ראיות חדשות על ידי התביעה לאחר תיק ההגנה – המכונות "ראיות קשירת קשר" – אינה מחייבת את התביעה לספק להגנה חומרים נוספים לעיון, שכן מטרתן של ראיות אלה היא לתת מענה לטענות בלתי צפויות של ההגנה, וההגנה כבר הציגה את טיעוניה. אף שקיימות גישות שונות באשר להיקפן ולתכליתן של הוראות הדין הרלוונטיות, בית המשפט מוצא כי אין צורך להכריע ביניהן במקרה זה, שכן החומרים המבוקשים ממילא אינם מהווים חומר חקירה. לבסוף, בית המשפט מציין כי לשונו הברורה של החוק תומכת בפרשנות זו, וצריכה להיות נקודת המוצא לפרשנות, אם כי יש לפרש את ההוראה הנדונה באופן צר כדי לכבד את זכויות היסוד של הנאשם ולמנוע עיוותי דין.