ע"ע 8228-10-19

תקציר

הערעור מתקבל, שכן בית המשפט מצא כי פיטורי המערערת על ידי המשיב נעשו בחוסר תום לב. המשיבה אחראית חוזית לפיטורי המערערת שלא כדין כדי להתחמק מהעברת תיק הלקוח, כאמור בסעיפים 8 ו-9 לחוזה העבודה. נסיבותיו של מקרה זה הן ייחודיות, ומשהצדדים לא נתנו דעתם לאפשרות זו, בית המשפט מפנה לדיני חוזים כלליים – ובפרט לעקרון תום הלב ולסעיפים 27, 28 ו-39 לחוק החוזים. ההתחייבות הקבועה בסעיף 9 לחוזה מסווגת כהתחייבות מותנית, שמימושה סוכל על ידי פיטורי המערער בחוסר תום לב על ידי המשיב לפני תום תקופת התמחותו. לחילופין, גם אם סעיף 9 מסווג כתניה חוזית, הרי שפיטוריו של המשיב בחוסר תום לב מהווים הפרת חוזה, ובכך מזכים את המערערת בסעד. מאחר שהמניעה החוקית למתן סעד אכיפה – היעדר רישיון למערערת – הוסרה מאז הגשת התביעה, מורה בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת סוג הסעד והיקפו, אשר עשוי לכלול אכיפה או פיצוי, בהתבסס על יכולתו של המשיב להוכיח כי אין להעביר את תיק הלקוח למערער. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והמשיב חויב בהוצאות המערערת, בסך 30,000 ₪, עבור שתי הערכאות.