ה"ט 41163-12-16

תקציר

נסוב התיק סביב בקשה שהגישה עמידר, החברה לשיכון לאומי, למתן צו שיגן על עובדיה מפני התנהגות מאיימת ומטרידה מצד המשיבים, שהם דייריה. עמידר ביקש צו גורף להרחיק את המשיבים מכל סניפיו ברחבי הארץ. השופטת פתחה את דבריה בהתייחסות לשאלת הסף האם תאגיד כמו עמידר יכול בכלל להגיש בקשה לצו כזה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, שעיקרו "בני אדם". השופט ערך ניתוח מקיף של כוונת המחוקק, פסיקה קודמת ומהות הזכות הנדונה. נקבע כי בעוד שהחוק עוצב בעיקרו מתוך מחשבה על אנשים טבעיים, לשון חוק הפרשנות וחוק החברות תומכת בהרחבת זכויות אלה לתאגידים, ובלבד שהדבר עולה בקנה אחד עם טיבם ותכליתם. במקרה זה הוכר עמידר כבעל מעמד להגיש בקשה לצו. לגופה של השופטת מצאה השופטת כי התנהלות המשיבים כלפי עמידר ועובדיה מהווה הטרדה מאיימת. אלא שבמקום להיעתר לצו הגורף המבוקש, הוציא השופט צו תפור יותר. על המשיבים נאסר להיכנס למשרדי עמידר בדימונה, באר שבע וחולון, או להתקרב למרחק של 50 מטרים מהם. כמו כן נאסר עליהם ליצור קשר עם מי מעובדי עמידר במשרדים אלה, להטריד או לאיים עליהם. צו זה היה תקף למשך 60 יום והוכנס לתוקף כדי לשמור על תקופת "צינון". השופט אף עודד את עמידר להמשיך ולבחון פתרונות לסוגיות המשיבים. ההחלטה התקבלה לאחר ששקלה את אופי עבודתו של עמידר, את הקשר בין הצדדים ואת אופי ההתנכלות, שלא הצדיקה צו נרחב יותר. עוד הומלץ לעמידר להסכים לכך שהמשיבים יפנו למוקד הטלפוני שלה.