ת"א 1046/91

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פסק דין מקוצר שהגיש בנק תובע נגד חמישה נתבעים שחתמו על מסמכי ערבות לחייב. הנתבעים ביקשו להגן על עצמם, ובית המשפט פסק לטובת התובע. התיק נסוב סביב שתי הלוואות שקיבל החייב מהבנק התובע. הנתבע מס' 2 (הנתבע) טען, כי התכוון לערוב רק להלוואה הראשונה, שהייתה על סך 30,000 ₪ ומועד פירעון קצוב. לטענתו, הוטעה לחשוב כי חתימתו השנייה היא חידוש ערבותו להלוואה הראשונה, ולא הבין כי מדובר בערבות פתוחה של עד 50 אלף שקל. עם זאת, השופט לא מצא כל הצדקה לטענות הנאשם. הם קבעו כי הנאשם לא סיפק ראיות מספיקות להטעיה או תרמית וכי אדם סביר היה מבין את מהות המסמכים עליהם חתם. השופט הדגיש כי הנתבע לא ביקש הבהרות מהבנק וכי המסמכים ציינו בבירור את התנאים. זאת ועוד, טענת הנתבע כי לא נמסר לו על אי פירעון החייב סותרת בראיות לפיהן קיבל מכתבי התראה. בסופו של דבר, השופט הורה לנתבע לשלם לבנק 533,436.26 שקל, בצירוף ריבית והוצאות משפט. סכום זה שיקף את החובות כמפורט במסמכי הערבות. השופט גם עודד את הבנק לגלות סלחנות כלפי הנתבע, בהתחשב בנסיבות. עוד הובהר בפסק הדין כי חוק פסיקת ריבית והצמדה לא יחול, שכן הצדדים הסכימו לתנאים ספציפיים במסמכי הערבות.