ת"א 10601-06-08

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל נגד קיבוץ שריד בנוגע לדמי חכירה שחייב הקיבוץ בגין שלוש חלקות קרקע שהוקצו לו על ידי המינהל להקמת תחנת דלק, מרכז מסחרי וחניון. הסכסוך החל בשנת 1998 כאשר הצדדים לא הסכימו על שווי השווי השמאי של הקרקע, מה שהביא להסכם תשלום מותנה. התנאי היה קשור לאישור תכנית לשינוי כביש הגישה לחלקות. המנהל האזרחי תבע את הקיבוץ בשנת 2008 על אי מילוי התנאי ודרש את יתרת דמי החכירה. הקיבוץ טען כי התנאי התקיים, ולכן הם אינם חייבים בתשלומים נוספים. בשנת 2013 הגיעו הצדדים להסדר פרוצדורלי במסגרתו מונה שמאי שיקבע את שווי החלקות ויקבע את הסכום שהקיבוץ חייב. השמאי הגיש את חוות דעתו בשנת 2015, שהובילה לפסק דין לטובת המנהל האזרחי. הקיבוץ ביקש מבית המשפט להורות לשמאי לתקן את חוות דעתו או לחקור אותו, דבר שנדחה על ידי בית המשפט, שכן הדבר נוגד את ההסדר הפרוצדורלי שנעשה בין הצדדים. בית המשפט דחה גם את טענות הקיבוץ בדבר פגמים שנפלו בחוות דעתו של השמאי, בקובעו כי הם אינם עומדים בתנאי הסף להתערבות בהחלטת מומחה מכריע. הקיבוץ היה רשאי להשיב לחישוב החיובים המוזכרים בבקשת המינהל האזרחי לפסק דין בתוך 7 ימים, ולאחר מכן יינתן פסק הדין הסופי.