ת"א 2787/07

תקציר

לתובעים ולנתבע היסטוריה של התדיינות משפטית על זכות דיירות מוגנת בדירה. התובעים, שרכשו את הדירה מבעל הדירה הקודם של הנתבעת, ביקשו לפנות את הנתבעת, בטענה שהיא הפרה את הסכם השכירות בכך שהשכיר את הדירה לאחרים ולא שילמה דמי שכירות. עוד נטען, כי הנתבעת ויתרה על זכות הדיירות המוגנת שלה בכך שנטשה את הדירה וכי עליה לשלם דמי שימוש ודמי שכירות. הנתבעת טענה כי טענות התובעים חוסות תחת פסק דין קודם וכי יש לה זכות להשתמש בכל הדירה, לרבות "חדר סגור". בית המשפט מצא כי כל טענות התובעים, למעט סוגיית החדר הסגור ונטישת השכירות הנטענת, כבר הוכרעו בתביעה הקודמת ולכן נדחו. עוד קבע בית המשפט כי זכות הדיירות המוגנת של הנתבעת משתרעת על הדירה כולה, לרבות החדר הסגור, בו הותר לה להשתמש כל עוד היא נשארת דיירת מוגנת. בית המשפט דחה את טענת התובעים כי הנתבעת נטשה את הדירה, וקבע כי היא מתגוררת בה בתדירות גבוהה ובכוונתה לחזור. לבסוף, קבע בית המשפט כי לבן זוגו של הנתבע זכות טבעית להתגורר בדירה, ונוכחותו אינה מהווה הפרה של הסכם השכירות. משכך, נדחתה תביעת הפינוי של התובעים במלואה, והם חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט והוצאות משפט.