ת"א 697/95

תקציר

השופט סבור באמונה שלמה כי התובע הוא מתחזה ונכות נפשית מזויפת עקב התאונה. חוות דעת המומחה שהוזמנה בעקבות הערעור לא שינתה את דעתו של השופט. מסקנתו של המומחה כי התובע אינו מתחזה זוכה לביקורת רבה מצד השופט, שכן היא מבוססת על הנחת המומחה כי התובע אמין, עליה חולק השופט. השופט מדגיש מספר מקרים של חוסר אמינות של התובע, לרבות הסתרת השימוש שלו באלכוהול, עבירת נהיגה קודמת תחת השפעה ותקופת המאסר. בנוסף, מדגישה השופטת כי אנשי המקצוע הטילו ספק בתלונותיה של התובעת ואף ציינה אפשרות של הגזמה מכוונת. עוד קובע השופט כי המומחה לא שקל במידה מספקת תוצאות בדיקה חשובות ובמקום זאת הסתמך במידה רבה על הערכתו האישית, שהשופט חולק עליה. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הראיות שהוצגו בבית המשפט, שפורטו בפסק הדין הראשון, תומכות באופן גורף במסקנה כי התובע הוא מתחזה. כתוצאה מכך, פסק הדין המקורי, שקבע כי התובע הוא מתחזה, מאושר מחדש, והתובע נדרש לשאת בהוצאות ההתדיינות הנוספת.