ת"א 50704-09-14

תקציר

בית המשפט החליט כי יש לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבעים בשל עקרון ייחודיות העילה. עיקרון זה קובע כי מאחר שהתובע כבר קיבל פיצוי בגין נכותו לפי חוק הנכות, והוכר כנכה בעקבות אירוע במהלך שירותו הצבאי, הוא אינו יכול להגיש תביעה נוספת בגין אותו אירוע לפי דיני הנזיקין. כך גם אם התובע סבור שיש לו תביעה נפרדת נגד בית החולים שבו אירע אירוע הפגיעה, שכן בית החולים נחשב לשלוחה של המדינה, שיש לה חסינות במקרה זה. חסינות המדינה נובעת מסעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים, הקובע כי המדינה אינה אחראית לפגיעות שנגרמו לאדם במהלך שירותו הצבאי כתוצאה משירותו. לצד חסינות זו, קיימים חוקים המבטיחים פיצוי לנפגעים זכאים. לפיכך, המנגנון שמפעילה המדינה למתן מענקים והטבות לנכי צה"ל לפי חוק הנכים, מייתר את הצורך בתביעת הנזיקין, שכן הוא מספק דרך קלה יותר לקבלת פיצויים ללא צורך בהוכחת אחריות. זאת ועוד, בבקשת התובע אין תצהיר בשבועה לאימות העובדות, דבר המהווה דרישה לבקשה כזו ומהווה פגם מהותי ולא פורמאלי. הנתבעים גם לא פעלו לפי הנוהל הנדרש והגישו תצהיר מהיועץ המשפטי של בית החולים ללא רשות, אך אין בכך כדי לשלול את זכותה של המדינה לחסינות. בסיכומו של דבר, בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף נדחית, שכן תביעת התובע נעדרת עילה משפטית, והתובע יישא בשכר טרחת עורך הדין של הנתבעים.