ע"א 288/68

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב אופיו של שעבוד על נכסי החברה, ובפרט האם השעבוד שנוצר לטובת הבנק המערער היה שעבוד קבוע מפורט או שעבוד שוטף בלבד. בית המשפט העליון קבע כי השעבוד אינו קבוע. המבחן לקביעת מהות השעבוד, על פי בית המשפט, הוא האם אדם הבוחן את המסמך שבו נוצר השעבוד יכול לגלות את הנכסים הספציפיים נשוא השעבוד. במקרה זה, חוסר הספציפיות של המסמך לגבי הנכסים, יחד עם השימוש בנוסחה עמומה שאפשרה לחברה להחליף את נכסיה מבלי לשנות את התנאים הכתובים, הצביעו על כך שהשעבוד מתמשך וחל על כל הנכסים כפי שהיו קיימים מעת לעת. בית המשפט הדגיש כי מהות השעבוד, ולא התווית שלו, קבעה את טיבו. בנוסף, העובדה שהחברה דרשה הסכמה לסילוק נכסים לא מעידה על שעבוד קבוע, שכן תנאי זה יכול לחול גם על שעבודים קיימים. פסק הדין ציטט מקרים רלוונטיים באנגלית ותקדימים ישראליים. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם הוצאות למשיבים.