עפ"ת 35485-06-14

תקציר

המערער הורשע בעבירות של נהיגה רשלנית ונהיגה בשכרות וערער על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון. הערעור מתייחס לתקפותה של בדיקת שתן שעמדה בבסיס ההרשעה. בית המשפט דחה את רוב טענות המערער. עם זאת, נמצא כי אי ביצוע בדיקת מאפיינים על המערער שלל ממנו את האפשרות להוכיח את ההשפעה המינימלית של הסם עליו. מחדל זה השפיע על גזר הדין והוביל את בית המשפט להפחית את תקופת הפסילה מ-28 ל-24 חודשים. עיקר טענותיו של המערער נגעו לחשד הסביר למעצרו ולתקינות הליכי אחסון דגימות השתן ובדיקתן. בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי היה למשטרה חשד סביר להאמין שהמערער נהג תחת השפעה, תוך שהוא מציין את התנהגותו החשודה במהלך עצירת תנועה שגרתית. בנוסף, בית המשפט הסכים כי שרשרת המשמורת על דגימת השתן הייתה מבוססת כראוי, ודחה את הטענות לאחסון לא תקין. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי הסכמת המערער למסירת דגימת השתן תקפה, שכן היא התקבלה במסגרת הליך תעבורה, והתקיימו הדרישות להליך זה. בית המשפט גם הסכים עם הערכתו של בית משפט קמא את עדות המומחה בדבר ההשפעות של אחסון לא תקין על מהימנות תוצאות הבדיקה, וציין כי כל ליקוי עשוי להועיל למערער. עם זאת, בית המשפט הסכים עם טענת המערער בדבר היעדר בדיקת מאפיינים, אשר יכלה ללמד על השפעתה המינימלית של התרופה עליו. גורם זה, קבע בית המשפט, עשוי היה להביא את בית משפט קמא להטיל את תקופת הפסילה המינימלית. לפיכך, הפחית בית המשפט את העונש בהתאם, תוך שהוא מקיים את יתר החלטת בית משפט קמא.