עת"מ 12009-05-23

תקציר

סמכותה של העירייה להסדיר פתיחה וסגירה של עסקים בימי מנוחה מעוגנת בסעיף 249 לפקודת העיריות. סמכות זו ניתנת כדי להבטיח את המשך התקנון הקיים וחייבת להתחשב במסורת הדתית. הסמכות להסדיר היא סמכות חקיקתית, המופעלת באמצעות תקנון, ולא סמכות שבידי גופים מנהליים לאכוף ישירות. המשמעות היא שגוף מנהלי בעירייה אינו יכול לאסור פתיחת בית קפה משיקולי מסורת דתית אם אין איסור כזה בחוק העזר. הביקורת השיפוטית מתמקדת בשאלת הסמכות ולא בסבירות ההחלטה, מה גם שמדיניות מועצת העיר בנושא זה אינה ברורה. לפיכך, התנאי בחוזה העותרים, האוסר לחלוטין על הפעלת בית הקפה בימי מנוחה, אינו תקף משום שהוא נעדר סמכות. מאחר שמדובר בשאלה עקרונית הקשורה לסמכות, אין במעמדם של העותרים ובאיחור הגשת העתירה כדי להשפיע על התוצאה. משכך, העתירה מתקבלת, והסעיף המדובר מבוטל. המשיבים נדרשים לשלם לעותרים הוצאות בסך 10,000 ₪.