ע"ו 881-04-23

תקציר

התיק עסק בדיון בנוגע לצו אשפוז כפוי של מטופל וערעור עליו. בית החולים העריך את מסוכנותו של המטופל לאחרים כנמוכה, והמליץ על שחרורו מאחר שלא הראה סימני פסיכוזה והקריטריונים לחוק אשפוז כפוי לא התקיימו. לעומת זאת, הוועדה קבעה סכנה בינונית לעצמו ולאחרים, בשל שיפוט מציאות לקוי וחוסר תובנה לגבי מצבו. השופט הסכים עם הערכת הוועדה, וסבר שהיא נחרצת יותר. הם הדגישו כי מחלת הנפש של המטופל וההתמכרות לסמים השפיעו זו על זו ולא ניתן להפריד ביניהן. השופט הדגיש את מורכבות הטיפול במקרים של תחלואה כפולה, שבהם מחלות נפש ושימוש בסמים מתקיימים יחד. הם התייחסו לפסיקה קודמת, והדגישו כי בעוד התמכרות לסמים אינה מחלת נפש, היא מחמירה מחלת נפש ויש לטפל בה כחלק מהטיפול. השופט הסכים עם החלטת הוועדה לדחות את שחרורו של החולה, בהתחשב בהתמכרותו לסמים שלא טופלה, עברו הפלילי וחוסר התובנה לגבי מצבו. הם הדגישו כי תפקידה של הוועדה הוא להעריך את מצבו הכולל של המטופל ואת סבירות ההחלטה. כמו כן, השופטת הצדיקה את שלילת החופשה המותנית, בהתחשב בהתנהגותו של המטופל בעבר במהלך החופשה, לרבות שימוש בסמים והפצתם. השופט דחה את הערעור, והדגיש כי הוועדה תשקול מחדש את המקרה בעוד חודשיים, ותאפשר להם להעריך מחדש את המצב. פסק הדין ניתן בהיעדרו של המטופל, עם אפשרות לפרסם גרסה אנונימית.