פש"ר 35306-10-16

תקציר

בית המשפט קבע כי לא ניתנה לחייב זכות לטעון לפני מתן צו הכינוס, אולם מאחר ופנה לבית המשפט זמן קצר לאחר קבלת ההחלטה, לא נגרם לו כל נזק. השופטת בחרה לשקול מחדש את טענות הצדדים בדבר יכולתו הכלכלית של החייב וצו התשלום החודשי המתאים, בהתחשב בנסיבות המקרה. השופט בחר לנטרל את הכנסותיה של אשת החייב, למרות הסתייגות מסוימת מגישה זו, שכן המנהל המיוחד הסכים עם דרך פעולה זו. המחלוקת העיקרית נגעה לקביעת התשלום החודשי שעל החייב לבצע למינהל הכנסות המדינה (DNR). על בית המשפט לחשב את ההכנסה הפנויה שנותרה אצל החייב לאחר ניכוי הוצאות המחיה הדרושות, אשר יועברו לאחר מכן ל-DNR. התגלעה מחלוקת לגבי גובה ההכנסות וההוצאות, בפרט בנוגע לגמלת סיעוד לה זכאי החייב והכללת הכנסות אשתו, למרות תרומתה למשק הבית המשותף. השופטת החליטה כי יש להעמיד את הוצאות המחיה של החייב על 3,000 שקל, ובהתחשב באפשרות להוצאות בלתי צפויות, הופחת צו התשלום החודשי ל-6,300 שקל. סכום זה ישולם ממועד צו הכינוס. כמו כן, עודדה השופטת את הצדדים לדון ולהגיע להסכמה על אופן פירעון החוב בתוך שבועיים וביקשה לקבוע מועדים מוסכמים לדיון מזורז בבקשה, לאור ההחלטה המתוקנת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ביום 6.8.2017.