ת"א 40001-12-20

תקציר

המבקשים ביקשו לתקן את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישו נגד המשיבים כך שתכלול חוות דעת מומחה נוספת בתחום הרפואה הפנימית. זאת, בתגובה לחוות דעת מומחים שהגישו הנתבעים, אשר המבקשים לא צפו אותן ואשר הייתה להם זכות להשיב עליהן. המבקשים טענו מלכתחילה כי המשיב לא אישר בדיקת MRI שהומלצה על ידי צוות בית החולים לאחר שחרורו של המבקש. הסוגיה המרכזית הייתה האם המבקשים קיבלו מסמכים נאותים המוכיחים את אישור המשיב במועד, דבר שהמבקשים דחו. חוות הדעת של המבקשים, של פרופ' בר אילן ברפואה פנימית, הוגשה מחוץ למסגרת הזמן הרגולטורית וכללה כמה טענות שלא הועלו בתביעה הראשונית. עם זאת, בית המשפט התיר את הכללתו, נוכח השלב המוקדם של ההליך המשפטי, משמעות הסוגיה לשני הצדדים ונימוקי המבקשים לשיהוי – כי לא נמסרו להם מסמכים חיוניים. עוד קבע בית המשפט כי חלקים מסוימים מחוות דעתו של פרופ' בר אילן היוו תגובה תקפה לטענות הנתבעים, אך מחק חלקים אחרים שהרחיבו את טענות המבקשים והיוו טענות חדשות. כך, הותרו תיקון התביעה והכללת חוות דעתו של פרופ' בר אילן על תנאי, דבר המלמד על נטייתו של בית המשפט לפרש בנדיבות בקשות לתיקונים, בעיקר בשלבים מקדמיים של משפט, לצורך בירור השאלות האמיתיות העומדות על הפרק בין הצדדים.