עפ"ג 25795-01-15

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הטיעונים שהציגו שני הצדדים המעורבים בערעור, יחד עם המסמכים הרלוונטיים, הגיע הרכב השופטים להכרעת דין. חברי ההרכב החליטו לדחות את הערעור על פסק הדין עצמו. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על ממצאים עובדתיים מוצקים והערכות מהימנות, ואין עילה משכנעת להתערב בפסק דין זה. עם זאת, לגבי ההרשעה וגזר הדין יש חילוקי דעות בין השופטים. השופט רון שפירא ממליץ לבטל את ההרשעה ולהתערב בגזר הדין. לדברי השופט שפירא, פרנסתו של המערער וסיכויי השיקום שלו ייפגעו באופן משמעותי ובלתי מידתי מההרשעה. בהתחשב בגילו של המערער, עברו הפלילי הנקי ואופי העבירה, נראה כי במקרה זה יש מקום לחריג לכלל ההרשעה. במקום זאת, השופט שפירא מציע עונש של 140 שעות עבודות שירות במקום עונש המאסר המקורי. השופט א' אליקים חולק על דעתו של השופט שפירא בעניין זה. לשיטתם, חומרת מעשיו של המערער והנזק שנגרם להם גוברים על השיקולים לביטול ההרשעה ולהתערבות בגזר הדין. לטענתם, יש לגבור על האינטרס הציבורי בהטלת אחריות על המערער על מעשיו. השופט ב' טאובר שותף לדעתו של השופט שפירא בנוגע לקיום הכרעת הדין, אך מסכים עם השופט אליקים בעניין ההרשעה וגזר הדין. הם סבורים כי נסיבות המקרה חריגות ומצדיקות את ביטול ההרשעה והקלה בעונש הממוקד בשיקום. לפיכך, הערעור על הכרעת הדין נדחה פה אחד, בעוד רוב השופטים מחליטים לקבל את הערעור על ההרשעה וגזר הדין. ההרשעה מתבטלת, והעונש מוחלף ב-140 שעות עבודות שירות. יתר רכיבי גזר דינו המקורי של בית משפט קמא נותרו בעינם.