סע"ש 21668-08-14

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, תבעה את מעסיקה לשעבר, משרד עורכי דין בבעלות הנתבעת, על כך שהכיר בה כשכירה ולא כעצמאית, ולכן לא סיפק לה את הזכויות הסוציאליות והזכאויות הכספיות הראויות. הנתבעת טענה כי התובעת אכן הייתה עצמאית, וכי אופן התקשרותה נכפה עליה כקבלן עצמאי, וכי היא אף נהנתה כלכלית מהסדר זה. בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות ופסק לטובת התובעת, והגיע למסקנה כי היא אכן שכירה ולא קבלן עצמאי. הקביעה התבססה על מבחנים שונים, ובהם מבחן האינטגרציה, מבחן הכפיפות והפיקוח, מבחן התלות הכלכלית, מבחן מי סיפק את הכלים בהם נעשה שימוש, מבחן הקשר האישי, רציפות הקשר ואופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים. מאחר שהחוזה בין הצדדים סיווג את העובד כקבלן, היה על בית הדין לקבוע מהן הזכויות הכספיות הנובעות מיחסי עובד-מעביד. נפסק כי יש לחשב את זכויות העובד על סמך הראיות שהוצגו, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המעסיק. מאחר שהנתבעת לא עמדה בנטל זה, חושבו הזכויות על בסיס התמורה שקיבל התובע בפועל כקבלן. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להוכיח את תום ליבה של התובעת, ולכן לא ניתן לנכות סכומים מתשלומיה, גם אם שכרה הראוי כעובדת היה נמוך משיקול הקבלן שלה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע פיטר את התובעת מבלי שזימן לה שימוע מקדים, ולכן היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן נפסקו לתובע פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים, שהסתכמו בסך הכל בעשרות אלפי שקלים. מנגד, השופטת דחתה את תביעתה של התובעת לדמי נסיעה, שכן היא לא הצליחה להוכיח את הצורך בהסעה לעבודה וממנה, וכן דחתה את תביעתה לפגיעה בפרטיות ולעוגמת נפש, שכן בית הדין לעבודה נעדר סמכות לפסוק סעד לפי חוק הגנת הפרטיות, וטענת התובעת להפרת חוזה לא הוכחה. גם טענות הקיזוז של הנתבעת נדחו מחוסר ראיות. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובע הטבות כספיות שונות, בצירוף שכר טרחת עורך דין, כולן צמודות למדד המחירים לצרכן ובכפוף לריבית כנדרש בחוק. לצדדים נמסר כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.