ע"א 13023-09-14

תקציר

המערערת הגישה התנגדות לביצוע שיק שנמשך מחשבונה ונמסר תחילה לקבלן המבצע שיפוצים בביתה. הקבלן העביר את השיק למשיב, עסק שעסק לפדיון צ'קים. המערערת טענה כי השיק ניתן לקבלן כבטוחה ולכן העברתו למשיב הייתה במרמה. בית משפט השלום דחה את סיכומי המערערת והכריע נגדה, מה שהוביל אותה לערער על ההחלטה. המערערת טענה כי רשם בית משפט השלום לא נימק את החלטתו והרחיב את טענותיה הראשוניות, וטען כי השיק ניתן בתמורה ועם הוראות ספציפיות לשימוש בו, כי מדובר במקרה מובהק של תרמית, וכי המשיב לא החזיק את השיק כראוי. המשיבה טענה כי טענותיה של המערערת מהוות הרחבה של חזיתה הראשונית וביקשה לדחות את הערעור, בצירוף בקשה להוצאות. הערעור נדחה, שכן השופטת מצאה כי מסירת מכשיר סחיר בלתי מוגבל על ידי המערערת תומכת באופן מלא בטענת המשיב כי הוא ניתן תמורת ערך וכי המשיב החזיק בו כדין. גם החלטת בית משפט השלום נמצאה מנומקת כראוי, והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב.