ע"א 8175/19

תקציר

התיק סובב סביב חוב של חצי מיליון ₪ שהיה חייב למר שלמה שלומי (הנושה) על ידי שותפו לשעבר, מר עופר חליוה (החייב), אשר האחרון פרע במלואו בין פברואר למאי 2016. זמן קצר לאחר מכן נכנס החייב להליכי פשיטת רגל, שהובילו למינוי מנהל מיוחד לנכסיו. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת המנהל המיוחד, וראה בפירעון החוב מענק בטל לנאמן לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. עם זאת, בערעור, בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. בית המשפט קבע כי פירעון חובות אינו מהווה "מענק" כהגדרתו בפקודת פשיטת הרגל, נוכח המנגנון הנפרד להעדפת נושים הקבוע בסעיף 98 לאותה פקודה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שפרשנות פירעון החוב כמענק עלולה להוביל לחוסר יציבות כלכלית, שכן היא תעמיד כל פירעון חוב לבחינה ממושכת הן לפי סעיפים 96 והן לפי סעיפים 98. תחת זאת, הגדיר בית המשפט את שדרוג מעמדו של נושה קיים, כגון הפיכת נושה לא מובטח לנושה מובטח, כמענק בטל פוטנציאלי. פסק הדין שמר על זכותו של המנהל המיוחד להעלות טענות אחרות בנוגע לתשלום, מבלי להביע דעה לגופן, והורה על החזרת הכסף לנושה, ובכך הכריע בעניין לטובתו של האחרון.