ע"מ 36166-07-11

תקציר

הפרשה סובבת סביב חברה בשם רב אור, שלא שילמה את המסים שלה. רשות המסים ביקשה לגבות את החוב משני בעלי מניות של רב אור, המערערים 1 ו-2, ואדם נוסף, המערער 3, בטענה כי החברה העבירה להם את נכסיה ללא תמורה, מתוך כוונה להתחמק מתשלומי מס. החלטת בית המשפט מתמקדת בפרשנות סעיף 119א לפקודת המס, המאפשר לרשות המסים לגבות חובות מס מיחידים שקיבלו נכסים של חברה בנסיבות מסוימות. התנאים לכך, על פי בית המשפט, הם: החייב הוא חבר בקבוצת בני אדם, קיים חוב מס, הקבוצה התפרקה או העבירה את נכסיה ללא תמורה, לחברה לא נותרו אמצעים להסדיר את החוב, וניתן לגבות את חוב המס ממקבלי הנכסים. השופט קובע כי חוב המס הנזכר בסעיף 119א אינו מוגבל לחובות מס סופיים אלא יכול לכלול גם חובות מס צפויים לשנת המס הנוכחית. בעניין הרב אור קובע השופט כי לחברה היו חובות מס במשך מספר שנים, והמשיבים לא הצליחו להוכיח כי חובות אלה הוסדרו. באשר לטענה כי הכספים שהועברו מהרב אור למערערים 1 ו-2 היו הלוואות, מוצא בית המשפט טענה זו בלתי משכנעת, מתחמקת ובלתי עקבית. השופטת מצביעה על סתירות ואי סדרים רבים בהסברי המערערים ובמסמכים הנוגעים להלוואות נטענות אלה. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי הכספים שהועברו מהרב אור למערערים 1 ו-2 לא היו הלוואות אלא העברות ללא תמורה. השופט מסכים גם עם טענת רשות המסים כי לרב אור לא נותרו אמצעים בישראל להסדיר את חובותיה. משמצא בית המשפט כי מתקיימים כל תנאיו של סעיף 119א, קובע בית המשפט כי לרשות המסים הזכות לדרוש תשלום מהמערערים 1 ו-2, שקיבלו את נכסיה של רב אור ללא תמורה. הסכומים הנתבעים הינם 4,347,473 ₪ מהמערערת 1 ו-2,463,512 ₪ מהמערערת 2, שניהם בתוקף החל ממועד הדרישה (3.5.2010), בתוספת ריבית והצמדה כמקובל. ערעורו של המערער 3 יתקבל, ולא תוגש ממנו כל דרישה, שכן רשות המסים לא הצליחה להוכיח כי קיבל נכסים כלשהם מהרב אור. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.