ת"א 43066-01-13

תקציר

התובע, שהיה לו הסכם אופציה עם החברה, דרש לממש אותו ולקבל את הכסף המגיע לו, אך החברה סירבה. לאחר מכן פנה התובע לבית המשפט לקבלת צו פירוק נגד החברה, שנדחה, ולאחר מכן לבוררות, שם זכה והחברה חויבה לשלם לו 6.5 מיליון שקל. עם זאת, החברה לא שילמה ופורקה מאוחר יותר לבקשת חברות אחרות בבעלות הנתבעים. התובע טען כי הנתבעים, כאורגנים של החברה, ביצעו מספר עוולות - מרמה, רשלנות וגרימת הפרת חוזה - והפרו את התחייבויותיהם החוזיות בתום לב. השופטת פתחה בדחותה מספר טענות מקדמיות שהעלו הנאשמים. לאחר מכן, בהתייחסו לגופו של עניין, פירטה השופטת את נטל ההוכחה הכבד הנדרש לטענת המרמה של התובע ומצאה כי התובע לא עמד בנטל זה. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע הציג בפניו מצגי שווא או התכוון להונותו. זאת ועוד, מהראיות עולה כי התובע היה פעיל ומעורב בעסקיו עם החברה ולא יכול היה לטעון כי הסתמך על מצגי השווא של הנתבעים. באשר לעוולת הרשלנות, קבע השופט כי נושאי משרה בחברה חבים חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים רק במקרים חריגים, ולא כך הדבר. החלטות הנתבעים התקבלו בתום לב ועל סמך ייעוץ משפטי. השופטת דחתה גם את טענות התובע בגין גרימת הפרת חוזה והפרת חובת תום לב, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות. לסיכום, השופטת מצאה כי נזקי התובע נבעו מאי יכולת התשלום של החברה, ולא מהתנהלות מרמה או חוסר תום לב של הנתבעים. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 10,000 ₪.