ת"א 31694-09-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים בגין לשון הרע שהגישו מפעילי מסעדה בגבעתיים נגד אחד מדיירי הבניין בו ממוקמת המסעדה. המחלוקת התעוררה על רקע התנגדותה של הדיירת לפעילות המסעדה, שלטענתה פגעה במרקם חייה ובחייהם של דיירים אחרים בבניין. בעקבות הזמנה פומבית לאירוע שהיה אמור להתקיים במסעדה, פרסמה השוכרת שתי תגובות בפייסבוק, בהן הביעה את שאט נפשה וטענה כי המסעדה פועלת ללא רישיון ופולשת למרחבים ציבוריים. לטענת התובעים, פרסומים אלה מהווים לשון הרע, בעוד הנתבע טוען כי הם מוגנים על ידי החוק, וממילא אינם מהווים לשון הרע. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בחלקה וקבע כי בעוד הפרסום הראשון אינו מהווה לשון הרע, הפרסום השני מהווה לשון הרע. בית המשפט קבע כי יש לתת משקל נמוך יותר לפרסומים ברשת החברתית מאשר לפרסומים בתקשורת המסורתית, ולכן הפרסום הראשון, שהיווה ביקורת מקיפה, אינו מהווה לשון הרע. עם זאת, בית המשפט מצא כי הפרסום השני, שכלל האשמות קשות, כגון כינוי התובעים "עבריינים", מהווה לשון הרע. בית המשפט בחן האם לנתבעת יש הגנות ומצא כי אין לה הגנת אמת בפרסום, שכן לא הוכח כי העובדות שפורסמו על ידה היו נכונות. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא פעלה בתום לב, שכן ידעה שטענותיה אינן נכונות, ופרסמה אותן מתוך כעס ומבלי לבדוק את תוכן. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בסך 15,000 ₪ ו-12,000 ₪ נוספים בגין שכר טרחת עורך דין.