ת"א 19987-12-09

תקציר

המינהל ביקש לדחות את התביעה נגדם על הסף, בטענה כי התביעה הוגשה שלא כדין, נעדרת עילת תביעה ואין לה יריבות, ובנוסף כי היא חסומה על פי חוק ויש לדחותה בשל השיהוי בהגשתה. התובע, קבלן שביצע עבודות פיתוח לפרויקט הרחבה בשער אפרים, ביקש לחייב את המינהל - שסירב לאשר את העסקאות לרכישת מגרשים בפרויקט האמור - לשלם את יתרת התמורה המגיעה מהמושב, שלא שילם לתובע עבור עבודתו בעקבות סירוב המינהל. בית המשפט קבע כי לא ניתן לדחות את התביעה בשלב זה, שכן קיימת אפשרות, גם אם קלושה, כי התובע יקבל את הסעד המבוקש. זאת, למרות שלא הוצג חוזה בכתב בין התובעת לבין המושב; בית המשפט קיבל את קיומו של חוזה בעל פה בהתבסס על הצהרות בא כוח התובע והראיות שהוצגו. עוד קבע בית המשפט כי התביעה אינה התיישנה, שכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות; כי שאלת השיהוי בהגשת התביעה לא נדענה; וכי היעדר יריבות ישירה בין התובע לבין המינהל לא מנע את התביעה, שכללה עילת תביעה בגין רשלנות, שאחריותה תתברר במהלך ההליך. טענות המינהל, קבע בית המשפט, אינן מקימות עילה לדחיית התביעה, והן שמורות להליכים עצמם. לפיכך נדחתה הבקשה לדחייה על הסף.