עפ"ג 7599-01-09

תקציר

בפסק דין מקיף זה מתייחס בית המשפט למספר ערעורים הנובעים מפרשת שחיתות בעיר נהריה. כתב האישום המקורי, שהוגש בע"פ 1904/04 לבית משפט השלום בחיפה, עסק בשני משיבים שהיו חברי מועצת העיר שהתמודדו לראשות העיר וביצעו לכאורה עבירות שחיתות ואיומים בכך שהציעו שוחד בחירות למועמדים אחרים בתמורה לפרישתם מהמרוץ. המשיבים הורשעו באישומים אלה, וכן באי פרסום הסכמים הנוגעים לעסקאות אלה. בית משפט קמא הטיל על שני המשיבים 20 חודשי מאסר על תנאי וקנס, תוך שימת דגש על חומרתן של עבירות אלה ועל הצורך בהרתעה, תוך התחשבות גם בנסיבותיהם האישיות ובתרומתם החברתית. המערער (מן הסתם המדינה או התביעה) טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא הטיל עונש חמור יותר, תוך הדגשת הערכים הדמוקרטיים הנפגעים מעבירות מושחתות מעין אלה. עם זאת, בא כוח המשיבים הדגיש את הנסיבות הפרטניות ואת העובדה שכוונותיהם לא היו זדוניות, וביקש להקל בעונשן. הכרעת הדין מדגישה את עקרון הענישה האישית, תוך הכרה בצורך בהרתעה תוך התחשבות בעובדות המקרה הספציפיות ובמצבם האישי של המשיבים. בית המשפט, שהסכים עם גישתו של בית משפט קמא, דחה את הערעורים, בקובעו כי העונש שהוטל היה מוצדק וערך איזון הוגן. הדגש היה על תרומתם האישית של המשיבים ועל נסיבות ביצוע העבירות, אשר בית המשפט מצא בהן גורמים מקלים. הכרעת הדין מסתיימת בדחיית שלושת הערעורים, בהשארת גזר דינו של בית משפט קמא ובהדגשת חשיבות האיזון בין נסיבות הפרט לבין ההרתעה החברתית בגזר הדין. פרשה זו עסקה בשערוריית שחיתות מתוקשרת, והחלטת בית המשפט מהווה הצהרה על חומרת עבירות אלה ועל הצורך בטוהר המידות בתפקיד ציבורי.