ע"א 19683-09-18

תקציר

הערעורים הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין קבלה חלקית של תביעתו של קלוף נגד העירייה בעניין חובות ארנונה. האחרון טען כי קלוף לא מיצה את הליך ההשגה והערר הסטטוטורי הקבוע בחוק העררים, ועל כן יש לדחות את תביעתו. עוד טענה העירייה, כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל את בקשתו של קלוף למתן פסק דין הצהרתי בעניין קיזוז חובותיו הארנונה לתקופה שבין 1986 לשנת 2002, שנבעו מתשלום יתר לכאורה עקב חישוב שגוי של שטח הדירה. מנגד, טען קלוף כי קיצור תקופת הקיזוז על ידי בית משפט קמא אינו נכון וביקש לאשר את הסעד ההצהרתי במלואו. לאחר עיון בטענות, מצא בית המשפט כי כלוף אכן לא פעל לפי הפרוצדורה הקבועה בחוק העררים ביחס לחובותיו בארנונה לתקופה הנדונה. בית המשפט הדגיש כי עילת תביעתו נופלת בגדרו של סעיף 3(א)(2) לחוק העררים, והחריגים לכלל אינם חלים בעניינו. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענותיו של קלוף היו צריכות להישמע במסגרת הליכי ההשגה והערעור, והימנעותו מכך הביאה לכך שהחלטות הארנונה לאותן שנים הפכו לסופיות. משכך, קיבל בית המשפט את ערעור העירייה, דחה את תביעתו של כלוף והורה לו לשלם לעירייה את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.