ת"א 1372/05

תקציר

התיק עוסק במחלוקת בין חבר קיבוץ, מר עזר ויצמן, לבין קיבוץ מעגן בנוגע לתשלום דמי עזיבה עם סיום חברותו של מר ויצמן בקיבוץ לאחר כ-26 שנים. מר ויצמן עבד גם כרכז ביטחון במשטרת ישראל במהלך חברותו. המחלוקת העיקרית היא סביב דרישת הקיבוץ כי מר ויצמן יעביר לקיבוץ את כספי קרן ההשתלמות שלו, שנצברו במהלך עבודתו כרכז. הקיבוץ טוען כי כספים אלה הם רכושו וכי הוא רשאי לנכות את ערכם מדמי העזיבה שהוא חייב למר ויצמן. מר ויצמן טוען כי לקיבוץ אין זכות בכספים אלה וכי ניכויים אינם חוקיים. השופטת מסכמת את טענות הצדדים ואת הטענות הכלליות שהועלו. יצוין, כי טענות התובעת בדבר היעדר הודעה מוקדמת ותקופת ההתיישנות ביחס לתביעת הקיזוז נדחות, שכן זכותו של הקיבוץ לנכות את סכומי קרן ההשתלמות צוינה במפורש בכתב ההגנה ולתובעת הייתה הודעה על כך. לאחר מכן דן השופט בחובת העברת סכומי קרן ההשתלמות לקיבוץ וקובע כי על פי תקנון הקיבוץ, כל הכספים המגיעים לחברים הם רכוש הקיבוץ ויש להעבירם אליו. מאחר שכספי ההשתלמות היו חלק מתנאי עבודתו של מר ויצמן, היה עליו להעבירם לקיבוץ. השופטת דוחה גם את טענת התובע כי הקיבוץ נהנה מלימודיו, אותם מימן באמצעות קרן ההשתלמות, שכן טענה זו לא הוכחה. באשר לטענת התובע כי היה הסכם בין הצדדים להכשיר בדיעבד את השימוש בכספי ההשתלמות שלו לצורך לימודיו, השופטת מוצאת כי אמנם היה הסכם עקרוני, אך הוא היה מותנה בהתנהגותו העתידית של התובע, שלא תאמה את ההסכם. לפיכך, השופט קובע כי ניתן לנכות את שווי קרנות ההשתלמות מדמי העזיבה. הואיל וסכום החוב מקרנות ההשתלמות גבוה מדמי העזיבה שתבע התובע, אין צורך לדון בטענות אחרות השנויות במחלוקת ביחס לאגרה. לבסוף, השופטת דוחה גם את תביעת התובע להחזר הוצאות אישיות שנגרמו לו במהלך עבודתו, שכן טענה זו לא הוכחה דיה. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת הקיבוץ, דוחה את תביעת התובע ומורה לו לשלם לקיבוץ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, בהפרשי הצמדה וריבית.