תלה"מ 60777-07-20

תקציר

בית המשפט עסק לא פעם בתביעות פינוי במגזר הערבי, ובמרבית המקרים תביעות אלו מאושרות. מקרה זה דומה למקרים קודמים, שכן מדובר באישה הנשואה לגבר שאחותו היא הבעלים של הקרקע עליה הם מתגוררים, המבקשת להסיר את ידה של האישה מהנכס בעקבות סכסוך. בית המשפט מעדיף את הדין הישראלי על פני הסכמים בעל פה או מנהגים במגזר הערבי. הבעלים הרשום של הנכס, האחות, מוכר כבעלים החוקיים, ולרישום יש כוח על כולם, המשמש ראיה חותכת. האישה, שהתגוררה בנכס עם בן זוגה לשעבר, לא הציגה ראיות מספיקות כדי לבטל את הרישום או להוכיח כי הנכס ניתן לה במתנה. לפיכך, בית המשפט קובע כי היה לה רק היתר להתגורר שם. היתר זה ניתן לביטול בכל עת ואינו בלתי חוזר, למרות שבני הזוג ביצעו השקעות ושיפורים בנכס מבלי לשלם שכר דירה. האישה לא תבעה פיצויים בגין שלילת הרישיון בתביעתה הראשונית, ואין בידי בית המשפט ראיות מספיקות כדי לקבוע את גובה הפיצוי, אם בכלל. עם זאת, בית המשפט הורה לאישה לשלם לאחות 105,000 ₪ בגין השימוש בנכס מאז הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪. האישה וילדיה נדרשים לפנות את הנכס תוך 30 יום. ההחלטה היא לטובת האחות, הדוחה את תביעת האישה לסעד הצהרתי.