סע"ש 9083-08-14

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה הייתה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבע או שמא התובע היה קבלן עצמאי. בית הדין החליט כי אכן מתקיימים יחסי עובד-מעביד, בעיקר בשל משכה הארוך של מערכת היחסים, השתלבותו של התובע במערכת הארגונית של הנתבעת ואופי עבודתו. בנוסף, הפיקוח שקיבל, הקשר האישי לעבודה, אספקת הכלים על ידי הנתבעת והמשכיות הקשר תמכו כולם ברעיון של יחסי עובד מעביד. אמנם היו כמה אינדיקציות לכך שהתובע ניהל עסקים כקבלן עצמאי, אך בית המשפט סבר כי הנתבע אחראי לאופן ניהול היחסים ולא נמחתה על מעמדו של התובע. באשר לזכויותיו הכספיות של התובע, קבע בית המשפט כי מאחר שהנתבעת לא הוכיחה די הצורך "שכר חלופי" עבור התובע, תשמש תמורתו החוזית בפועל בסיס לחישוב זכויותיו. לפיכך, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 516,511 ש"ח, 9,580 ש"ח דמי הבראה, 94,319 ש"ח פיצויים בגין אי הפרשה לפנסיה ו-141,479 ש"ח פיצויים בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, כולם צמודים למדד המחירים לצרכן וכוללים ריבית כנדרש בחוק ממועד סיום ההעסקה. תביעותיה של התובעת להוצאות נסיעה ולפיצוי בגין היעדר שימוע נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת סיפקה הסעות וכי התקיימה שיחה על סיום החוזה ארבעה חודשים קודם לכן. כמו כן, בית המשפט דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת להשבת כספים, שכן לא הוכח כי התובעת פעלה בחוסר תום לב. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.