פש"ר 13636-11-14

תקציר

פסק הדין מקבל את הבקשה כנגד כל החייבים. על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, כל נכס שניתן על ידי אדם שפשט רגל תוך שנתיים מיום ההענקה בטל כנגד הנאמן. אותו סעיף גם קובע כי אם האדם נכנס לפשיטת רגל לאחר שנתיים ובטרם חלפו עשר שנים מיום מתן המענק, המענק בטל אם מקבלי המענק אינם יכולים להוכיח את כושר הפירעון של המעניק באותה עת, וכי המענק לא גרע מזכויותיו של הנאמן. על הנאמן מוטל נטל ההוכחה הראשוני במקרה זה, אך הוא קל יחסית, ועובר לנמענים לאחר ביסוס הבסיס הראשוני. קיימים גם חריגים בפקודה, לרבות העברות שנעשו בתום לב ובתמורה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המקבלים. פסק הדין דן תחילה בחייב, שעניינו נופל בגדרו של סעיף 96(א) מאחר שההענקה ניתנה בתוך שנתיים מיום מתן צו הכינוס. בית המשפט לא מצא כל ראיה לחריג של העברה בתום לב ובערך, ועל כן ההענקה בטלה. אשר לחייבים נאדר ויליאם, ההסכם שלהם עם המשיב נחתם במהלך הליך חדלות הפירעון וזו סיבה מספקת לקבל את הבקשה. כמו כן, לא הוכח כי החייבים היו חדלי פירעון בעת מתן המענק, והמשיב לא הצליח להוכיח כי ההעברה נעשתה בתום לב ובתמורה. בית המשפט מצא כי הטענה כי הזכויות במקרקעין הועברו בתמורה לחלקו של המשיב במפעל טחינה שבבעלות החייבים אינה נתמכת ואינה סבירה. המשיב לא הוכיח את טענתו, וכפילות הסכמי חלוקת העיזבון, יחד עם נסיבות מחשידות נוספות, מצביעות על כך שהעסקה נעשתה בחוסר תום לב. לפיכך, הבקשה מתקבלת גם לגבי החייבים נאדר וויליאם, והמענק בטל. זכויות אבי החייבים יחולקו בהתאם לצו קיום הצוואה. כמו כן, החייבים מנועים מלהשליך את חלקם במקרקעין עד לקבלת החלטה אחרת, וכל אחד מהחייבים והמשיב מחויבים בהוצאות משפט של הנאמנים בסך 3,000 ₪.