ע"א 715/68

תקציר

בעניין "פרו ביסקוויט (כפר סבא) בע"מ נ' ל. פרומין ובניו בע"מ", אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהכיר בתביעת המשיבה, ל. פרומין ובניו בע"מ, כנגד פרו-פרו ביסקוויט בגין הפרת סימן מסחר וגניבת עין. זה כלל שימוש בשמות "Pro-Pro" ו-"Pro-Bisque" בשיווק ביסקוויטים, שנחשבו דומים באופן מבלבל לסימנים המסחריים הרשומים של Frumin, כולל "Promin" ו-"Pro-vit". בית המשפט שב ואישר כי סימן מסחר רשום מעניק לבעליו זכות קניינית, והפרה אינה דורשת הוכחת כוונה להונות או הפסד כספי, תוך התמקדות בפוטנציאל לבלבול הציבור. גם עוולת גניבת עין אינה מחייבת הוכחת נזק כספי. בערעור נטען באופן שגוי כי פקודת סימני המסחר משנת 1938 לא אפשרה תביעות אזרחיות בגין הפרה עד שנת 1965, אך טענה זו הופרכה על ידי בית המשפט ואישרה את זכותו של הבעלים לסעדים אזרחיים מבלי להוכיח כוונה להונות. למרות שהמערערת טענה כנגד פיצוי מאחר שלא פורטו או הוכחו נזקים כספיים באופן ספציפי, בית המשפט טען כי פיצויים נומינליים הם סטנדרטיים להפרות סימני מסחר וגניבת עין. בית המשפט הוסיף והדגיש כי צו מניעה הוא מענה הולם לעוולות מתמשכות כמו גניבת עין, גם ללא ראיות לנזקים ממוניים. מסקנתו של השופט המחוזי המלומד התמקדה בסבירות לבלבול צרכני בין סימני המסחר "Pro-Pro" ו-"Promin" בשל הדמיון ביניהם, שהוחמר עוד יותר על ידי מעורבותו הישירה של בן משפחת פרומין לשעבר בחברה המערערת, דבר המצביע על יתרון אפשרי שנלקח מאיגוד הצרכנים. למרות שנותרה ספקנות מסוימת, בית המשפט לא מצא סיבה ממשית לבטל את פסק הדין הקודם, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר והורה על הוצאות נגד פרו-פרו ביסקוויט לטובת L. Frumin & Sons.