ע"ע 15868-04-18

תקציר

בית הדין לעבודה דן בארבעה ערעורים הנוגעים להכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעביד, והתמקד בשאלה האם עובדים שתויגו כקבלנים היו בפועל עובדים. בית הדין בחן את ההשלכות של סיווג זה על זכויות וחובות לפי דיני העבודה. הנושא המרכזי היה ההכרה הרטרואקטיבית במעמד העובד, שמשמעותה דיני עבודה קוגניטיביים שלא ניתן לוותר עליהם. בית הדין עמד על חשיבות התאמת עקרונות משפט העבודה למגמות התעסוקה העכשוויות, תוך שימת דגש על גמישות תוך שמירה על ההגנה על העובדים. התגלעו ויכוחים משמעותיים בשאלה האם עקרון תום הלב צריך להשפיע על ההכרה במעמד התעסוקתי, תוך חשש להחלשת עקרון הקוגנטיות. בסופו של דבר הכריע בית המשפט בשלושה מקרים: תביעתו של קוטה נגד עיריית רעננה נדחתה, רבין זכה בפיצויים נגד המדינה, וערעורו של לוי לא התקבל אך הוכר לעניין מעמד העובד. פסק הדין קבע תקדים לחישוב פיצוי ממוני ולא ממוני, תוך שימוש באמות מידה מפורטות להערכת התנהגות העובד והמעביד כאחד, ותוך הדגשת יישומו המעשי של העיקרון במסגרת יחסי העבודה.