ע"ע 27891-09-16

תקציר

פסק דין זה דן בערעורים בעקבות פסק דין של בית המשפט האזורי בבאר שבע בנוגע לטענות של כסים ורבנים יוצאי אתיופיה נגד מדינת ישראל ומספר מועצות דתיות. המשיבים טענו כי לא שולם להם מלוא השכר לו הם זכאים, וביקשו סעד הצהרתי והפרשי שכר. בית הדין האזורי קבע, כי המדינה והמועצות הדתיות הן מעסיקות משותפות של המשיבים, ולפיכך הן חייבות ביחד ולחוד לשלם למשיבים את מלוא השכר לו היו זכאים, השווה לשכרו של רב שכונה, רטרואקטיבית ממועד המינוי. עוד קבע בית המשפט כי תביעת המשיבים אינה חסומה על פי חוק, ופסק לכל משיבה פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בגין אפליה על רקע מוצאם. המדינה והמועצות הדתיות ערערו על פסק הדין. ערעורה העיקרי של המדינה נגע לקביעה כי היא מעסיקה משותפת של המשיבים, ולאחריותה לאי תשלום מלוא שכרם של המשיבים. המועצות הדתיות טענו כי הן אינן מעסיקות את המשיבים, וכי טענת המשיבים חסומה על פי דין. בית המשפט דחה את ערעורי המדינה והמועצות הדתיות (למעט המועצה הדתית גדרה) על הקביעה כי הן מעסיקות במשותף, וקבע כי המדינה והמועצות הדתיות חבות במשותף כלפי המשיבים (כל מועצה ביחס למשיב ששכרו שילמה). בית המשפט דחה גם את ערעור המועצות הדתיות כי המשיבים אינם זכאים לשכרו של רב שכונה, וקבע כי הם אכן זכאים לשכר זה. ערעור המדינה על תקופת ההתיישנות נדחה, וערעור המועצות הדתיות בעניין זה התקבל בחלקו – התביעה נגדן בגין התקופה שקדמה לאוגוסט 2001 נדחתה על הסף. בית המשפט גם ביטל את חובת תשלום הפיצויים לפי חוק השוויון, שכן סעד זה לא נתבע בכתב התביעה. בית המשפט קיבל את ערעורי המדינה והמועצות הדתיות בעניין נטל ההוכחה, וקבע כי יש להחזיר את עניינם של המשיבים לבית הדין האזורי לבירור הפרשי השכר להם הם זכאים, אם בכלל. לבסוף דחה בית המשפט את ערעורי המדינה והמועצות הדתיות בעניין הוצאות משפט.