בר"ע 68253-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים וחידושים אפשריים: **נושא ההחלטה:** בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי, שקיבל חלקית ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בנוגע לקשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין ליקוי פיברומיאלגיה. **העובדות הרלוונטיות:** * המבקש נפגע בתאונת דרכים מוכרת כפגיעה בעבודה (23.2.2020), עם פגיעות שהוכרו בצוואר ובגב התחתון. * ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי נכותו היא 0%. * הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מספר פעמים, ובעקבות פסק דין קודם, התכנסה בהרכב חדש. * במסגרת הדיון, עלתה סוגיית הפיברומיאלגיה. לפני התאונה, היו רישומים רפואיים המצביעים על חשד לפיברומיאלגיה ותסמונת כאב כרונית (ד"ר יונס, 11.12.2019). לאחר התאונה, קיים תיעוד המעיד על כאבים מפושטים, עייפות, קשיים תפקודיים, וכן קביעת אחוזי נכות על ידי רופא של הביטוח הלאומי (30% לפיברומיאלגיה ו-45% נפשי). * הוועדה הפנתה את המבקש ליועצת ראומטולוגית (ד"ר שי אהרוני) לצורך חוות דעת. * היועצת הראומטולוגית קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה, תוך התבססות על כך שלדבריה, המבקש סבל מכאבים מפושטים עוד טרם התאונה, כפי שעולה מסיכום ביקור של ד"ר יונס, וכי סיכום זה מצביע על אבחנה של פיברומיאלגיה או כאבים כרוניים. * הוועדה קיבלה את חוות דעת היועצת ודחתה את הערר, בטענה שקיים סיכום ביקור משנת 2019 המצביע על כאבים כרוניים במשך 10 שנים, ולכן אין קשר סיבתי לתאונה. **ההחלטה של בית הדין האזורי:** * בית הדין האזורי קיבל את ערעור המבקש, החזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים, והורה ליועצת (ד"ר שי אהרוני) לעשות מספר דברים: * לדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי, תוך התייחסות למסמכים וחוות דעת נוספות (שלא נכללו בחוות דעתה המקורית). * לבחון את האפשרות שהתאונה גרמה להחמרה במצבו. * ככל שהמצב קדם לתאונה, על היועצת להצביע על תיעוד רפואי מוכח לכך. * ככל שיקבע קשר סיבתי (אף על דרך ההחמרה), יש לערוך חשבון עובר ושב לפי הלכת מרגוליס. * נימוקי בית הדין האזורי: * החלטת היועצת והוועדה אינן ברורות ומנומקות די הצורך. הן התמקדו במסמך אחד (סיכום ד"ר יונס) והתעלמו מתיעוד רפואי נוסף, חוות דעת וטיעוני המבקש. * ד"ר יונס לא אבחן פיברומיאלגיה או חשד לכך, אלא קבע "תסמונת כאב כרונית". גם היועצת ציינה שד"ר יונס לא בחן נקודות הדק. * היועצת לא בחנה את האפשרות להחמרה במצב עקב התאונה, למרות שהוועדה הפנתה שאלה זו. * יש לקבוע כי התנהלות זו מהווה פגם משפטי. * בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש לשינוי הרכב הוועדה, ונימק זאת בכך שאין נסיבות חריגות המצדיקות זאת, והפנייה ליועצת הייתה במסגרת סמכותה. **בקשת רשות הערעור הנוכחית (בית הדין הארצי):** * המבקש טוען כי: * סיכום ביקור ד"ר יונס אינו מהווה ממצא רפואי מוכח לפיברומיאלגיה לפני התאונה, מכיוון שהתלונות היו ממוקדות, לא נמצאו נקודות הדק, לא היו הפרעות שינה, ולא אובחנה פיברומיאלגיה במשך עשור. * בית הדין האזורי קבע שיש להצביע על תיעוד רפואי מוכח, מה שמרמז כי סבר שסיכום ד"ר יונס אינו ממצא מוכח. * הוועדה פעלה בחוסר הגינות וחוסר יושרה מקצועית בכך שהפנתה את היועצת להתייחס לתסמונת כאב כרוני ו/או פיברומיאלגיה, דבר המעיד על "נעילת דעה" או גישה בלתי הוגנת. **החלטת בית הדין הארצי לעבודה (ממלא מקום הנשיא איטח):** * **החלטה:** בקשת רשות הערעור נדחית. * **נימוקים:** * **לגבי הטענה הראשונה (סיכום ד"ר יונס):** בית הדין הארצי קובע כי בקשת המבקש לקבוע שסיכום ד"ר יונס אינו מהווה ממצא רפואי לאבחון פיברומיאלגיה, חותרת תחת שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה. בית הדין האזורי צדק בקביעתו כי אין לבית הדין סמכות וידע לקבוע קביעות רפואיות-מקצועיות כאלו. * **לגבי הטענה השנייה (החלפת הרכב הוועדה):** בית הדין האזורי צדק בקביעתו כי לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות החלפת הרכב הוועדה. הפנייה ליועצת לכלל המסמכים הרפואיים והשאלות שהופנו אליה (לגבי תרומה לנכות או החמרה) נעשו במסגרת סמכות הוועדה, כמפורט בתקנה 3(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הפנייה ליועץ חיצוני (אף אם היא כוללת שאלות ממוקדות) אינה מהווה פגם אתי או קיבוע דעה, שכן הסמכות לקביעת הנכות נותרה בידי הוועדה, והיועצת משמשת כגורם מסייע. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים אפשריים:** 1. **שיקול דעת רפואי-מקצועי של ועדות רפואיות:** עקרון יסוד בדיני ביטוח לאומי הוא שקביעת ממצאים רפואיים, קשר סיבתי, והערכת נכות הם בסמכותן הייחודית של הוועדות הרפואיות (ובמקרה זה, היועצת הרפואית כזרוע של הוועדה). בית הדין אינו תחליף למומחה רפואי ואינו מתערב בקביעות מקצועיות אלא אם נפלו פגמים פרוצדורליים או משפטיים חמורים. בית הדין הארצי מדגיש זאת באופן ברור. 2. **היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות ועדות רפואיות:** בית הדין הארצי שב ומבהיר כי התערבות בהחלטות ועדה רפואית תתבצע רק במקרים חריגים, כאשר יש חשש ממשי ל"קיבוע דעה" או חוסר הוגנות מהותית. הפנייה ליועץ רפואי, אף אם היא מנוסחת באופן רחב ("כלל המסמכים") או כוללת שאלות ספציפיות, אינה בהכרח מהווה פגם, כל עוד נשמרת עצמאות הוועדה והיועץ כגורם מייעץ. 3. **פגם פרוצדורלי לעומת פגם מהותי:** בית הדין האזורי מצא פגם משפטי בפעולת היועצת והוועדה. בית הדין הארצי, אף שהוא דוחה את בקשת רשות הערעור, אינו מבטל לחלוטין את נימוקי בית הדין האזורי בנוגע לחוסר הפירוט וההתעלמות ממסמכים, אלא קובע כי פגמים אלו אינם מצדיקים את הקביעות המשמעותיות של בית הדין האזורי, כגון קביעה שסיכום ד"ר יונס אינו ממצא רפואי (שזהו עניין שבמומחיות) או החלפת הרכב הוועדה (שהוא סעד קיצוני). 4. **תפקידה של "הלכת מרגוליס":** ההחלטה מזכירה את "הלכת מרגוליס" בהקשר של עריכת חשבון עובר ושב. הלכה זו, שניתנה בע"ע 535/99 **המוסד לביטוח לאומי נ' מרגוליס**, קובעת כי יש להביא בחשבון בהערכת הנכות את ההכנסה הקודמת של הנפגע, ולא רק את שיעור הנכות הרפואית, על מנת למנוע פגיעה משמעותית בכושר ההשתכרות. כאן, ההתייחסות להלכה נוגעת למקרה בו יקבע קשר סיבתי (אף על דרך ההחמרה), ואז יש לבצע חישוב של הנכות התפקודית והשפעתה על ההכנסה. 5. **פרשנות מסמכים רפואיים:** בית הדין הארצי מתייחס למחלוקת הפרשנית סביב סיכום ביקור ד"ר יונס. בעוד המבקש טוען שהוא אינו מהווה אבחנה של פיברומיאלגיה, ובית הדין האזורי מקבל זאת באופן חלקי (ומכאן ההחזרה לדיון), בית הדין הארצי שולל את האפשרות שבית הדין יקבע קביעה רפואית מובהקת בשאלה זו. המרכיב הרפואי-מקצועי של פרשנות המסמך הושאר לשיקול דעת הוועדה/היועצת. 6. **הבחנה בין תסמונת כאב כרונית לפיברומיאלגיה:** המבקש מעלה טענה לגבי ההבחנה בין "תסמונת כאב כרונית" ל"פיברומיאלגיה" וההשלכות על החלטת הוועדה. בית הדין הארצי מתייחס לכך במסגרת הדיון על חוסר ההגינות, אך מכריע כי הפנייה לשתי האפשרויות אינה מהווה עילה לפסילת הוועדה. 7. **סמכות ועדות רפואיות למנות יועצים:** בית הדין הארצי מחזק את סמכות ועדות רפואיות למנות יועצים רפואיים חיצוניים, כמפורט בתקנה 3(2) לתקנות. התקנה מאפשרת ליועצים לתת חוות דעת על סמך מסמכים ובדיקות, ודרך הצגת השאלות ליועץ נתונה לשיקול דעת הוועדה. **לסיכום,** בית הדין הארצי לעבודה בוחן במקרים אלו את האיזון בין זכותו של הנפגע להליך הוגן ולקבלת החלטה רפואית מקצועית ומנומקת, לבין הכבוד הראוי להחלטות הוועדות הרפואיות ושיקול דעתן המקצועי. בהחלטה זו, בית הדין הארצי מצמצם את היקף התערבותו, כאשר הוא סבור שהפגמים שנטענו (לגבי פרשנות מסמך רפואי והחלטה על החלפת הרכב הוועדה) אינם מצדיקים שינוי של פסק הדין האזורי. ההחלטה מחזקת את העיקרון שלפיו בתי הדין אינם תחליף למומחים רפואיים וכי סעדים דרסטיים כמו פסילת ועדה והחלפת הרכבה שמורים למקרים חריגים וקיצוניים.