ע"א 45661-12-10

תקציר

במקרה זה ערער המערער, עו"ד רזיאל גסלר, על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שדחה את תביעת לשון הרע שהגיש נגד עיריית ירושלים. הסכסוך נבע מעיקול שהוטל על חשבונות הבנק של גסלר בגין דו"ח חניה שלא שולם מלפני שתים עשרה שנה, שלטענתו מהווה לשון הרע. הבעיה הראשונית נבעה מרישומי כתובות מיושנים שנגרמו כתוצאה מטעות ברישום שמו, מה שהוביל לכך שהודעות דו"ח החניה נשלחו לכתובת ישנה. לאחר שנודע לו על העיקול, שילם גסלר מיד את הקנס אך טען כי השעבוד על חשבונותיו מהווה לשון הרע, במיוחד כעורך דין בעל חשבונות נאמנות. בית המשפט קמא הכיר בכך שעיקולי חשבונות עלולים להוות לשון הרע, אך מצא כי מקרה זה אינו עומד בתנאי הסף, בהסתמך על סכום החוב הקטן ועל פעולותיה החוקיות של העירייה. עם זאת, בית המשפט לערעורים צידד בגסלר, הכיר בפוטנציאל לפגיעה במוניטין למרות גודל החוב והדגיש את הרשלנות בעדכון כתובתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגנת תום הלב אינה ישימה שכן העירייה לא נקטה אמצעים סבירים להבטחת מידע מדויק טרם הטלת השעבוד. לפיכך התקבל הערעור, תוך פסיקת פיצוי גסלר בגין לשון הרע והחזר הקנס שנגבה שלא כדין, תוך הטלת הוצאות נוספות על העירייה בגין הטעויות הפרוצדורליות.