עמ"ש 14738-06-22

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה בקשה לביטול פסק בוררות חלקי. פסק הבוררות התבסס על הסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הליכי בוררות הנוגעים לגירושיהם. המערערת טענה כי פסק הבוררות הוא למעשה הסכם ממון הדורש את אישור בית המשפט, אשר הבורר נעדר סמכות להעניק. המשיב טען כי בקשת המערער לביטול פסק הבוררות הוגשה שלא במועד וכי הבורר פעל במסגרת סמכויותיו. בית המשפט העליון קבע, כי בעוד שפסק הבורר כרוך הן בפסיקה עצמאית והן באישור הסכמי הצדדים העולים כדי הסכם ממון, הסכמים אלה לא אושרו כדין. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, שכן התנהלותו של המערער הפגינה חוסר תום לב קיצוני, ומנעה ממנו לחזור בו מההסכמים. המערער הפיק תועלת מפסק הבוררות תוך ניסיון להתחמק מחובותיו. לפיכך, ההסכמים, אף שלא אושרו, נותרו בתוקפם. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב.