עת"מ 2195/05

תקציר

העותרת השתתפה במכרז לחכירה של מספר חלקות קרקע בראשון לציון שאורגן על ידי מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), אך זכתה רק בחלק מהחלקות. לאחר שהזוכים בחלקה שהעותרת הציעה אך לא זכתה בה לא שילמו, ביטלה רשות מקרקעי ישראל את זכייתם והגישה את המגרש למכרז מחדש. העותרת טענה כי היה מקום לתת לה את החלקה במקום להגיש אותה מחדש, ועתרה לבית המשפט לבטל את תוצאות המכרז השני. המשיבים טענו כי יש לדחות את תביעת העותרת משום שהוגשה מאוחר מדי, וכי ממילא המגרש כבר הוענק לזוכים במכרז השני, מה שהופך אותו לעובדה מוגמרת. השופט קבע כי תביעת העותרת לא הוגשה מאוחר מדי, שכן לעותרת לא הייתה כל דרך לדעת כי הזוכים במכרז הראשון לא שילמו אלא לאחר עריכת המכרז השני. עוד קבעה השופטת כי העובדה שהמכרז השני כבר נערך אין פירושה באופן אוטומטי שלא ניתן לקבל את טענת העותר, שכן עדיין קיימת דרך לתיקון המצב. עם זאת, השופט מצא כי רמ"י לא הפעילה את שיקול דעתה כראוי כאשר החליטה לערוך מכרז חוזר לחלקה במקום להציע אותה לעותרת, וכי נהליה, שהטילו על העותרת את הנטל לברר את מעמדו של המכרז, היו בלתי סבירים. השופטת הורתה לרשות מקרקעי ישראל לשקול מחדש את החלטתה ולהפעיל את שיקול דעתה כראוי, תוך התחשבות בבקשת העותרת ובחלוף הזמן, וביססה את החלטתה על נתונים מוצקים. עוד קבעה השופטת כי צו הביניים המונע מהמשיבים לממש את זכייתם יעמוד בתוקפו עד לקבלת החלטת מנהל מקרקעי ישראל, והורה לרשות לשלם לעותר את שכר טרחתו.