ת"צ 26563-08-18

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את העדויות, המסמכים והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים בתביעה הייצוגית. המבקש, שהוא כלכלן, טוען כי חברת הביטוח לא שילמה לו את הריבית המגיעה לו על פי הפוליסה שלו, המבוססת על איגרות חוב של המדינה. לטענת המבקשת, חברת הביטוח רכשה אג"ח מדינה בריבית קבועה, המאפשרת להן מרווח מקסימלי של 1%. עם זאת, הפוליסה עצמה מפרטת את התשואה המבוטחת וסותרת את תביעת המבקש. גם עדויות עדי המבקש עצמו סותרות את טענותיו. פוליסת הביטוח היא חוזה משפטי בין המבטח למבוטח, הנשלט על ידי חוק החוזים וחוק חוזה הביטוח. על פי החוק, על המבקש להוכיח כי לחברת הביטוח הייתה חובה כלפי המדינה להעניק לו ריבית קבועה, שאינה מצוינת בפוליסתו. המבקש לא הביא כל ראיה התומכת בטענה זו. במקום זאת, הראיות והעדויות שהוצגו מראות כי הריבית משתנה בין פוליסות שונות ואינה אחידה. בנוסף, חלה התיישנות על תביעתו של המבקש, שכן היא הוגשה עשרות שנים לאחר הוצאת הפוליסות. המבקש יכול היה לדעת בנקל את התשואה שהוא מקבל, וחוסר הידע שלו אינו תירוץ תקף, במיוחד בהתחשב ברקע החינוכי שלו. גם טענת המבקש כי תגובת חברת הביטוח הטעתה אותו אינה משכנעת. כמו כן, המבקש לא הציג כל ראיה לכך שחברת הביטוח לא שילמה את כספי פדיון הפוליסה במועד או כי עליה לשלם ריבית פיגורים. הדינים המסדירים חוזי ביטוח אינם תומכים בטענות המבקש. לפיכך, המבקש לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי קיימת לו עילת תביעה אישית כנגד חברת הביטוח. משכך, נדחית גם בקשתו לתביעה ייצוגית בשם מבוטחים אחרים. לאור האמור לעיל, בית המשפט מחליט כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה. המבקש אינו זכאי להגיש תביעה ייצוגית, וגם עילת התביעה האישית שלו נכשלת. המבקש חויב לשלם לחברת הביטוח 70,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-5,000 ₪ הוצאות משפט.