ו"ע 1014/04

תקציר

המערערים, קבלני בניין, ערערו על היטל ביוב שהטיל עליה הרשות המקומית המשיבה. הרשות המקומית טענה כי יש לדחות את הערר משום שהוגש שלא בזמן. ערר יש להגיש בתוך 30 יום מיום קבלת דרישת תשלום, שלטענת הרשות המקומית שלחה למערערים. המערערים טענו כי מעולם לא קיבלו דרישה זו. החוק קובע כי אי קבלת דרישת תשלום משמעותה שחלון הזמן של 30 יום לערעור לעולם לא ייפתח. הרשות המקומית, שלא הצליחה לייצר את דרישת התשלום, הפרה את חוק הביוב. היא ראויה לנזיפה חמורה על כך, ועל כך שלא הסבירה מחדל זה. גם התנהלותם של המערערים הייתה מוטלת בספק, שכן הם שילמו את ההיטל ללא מחאה במשך שנים, ורק החליטו לערער הרבה יותר מאוחר. שני הצדדים חלקו את האשמה במצב, וחוש צדק אינטואיטיבי הכתיב שאף אחד מהם לא צריך לנצח באופן מוחלט. השופט החליט כי יש צורך בבדיקה עובדתית כדי לקבוע את נסיבות המקרה, והורה לשני הצדדים להגיש תצהירים מעדי מפתח. הליך זה יקבע אם ניתן להמשיך בערעור. ישיבת קדם משפט נקבעה ל-2 בנובמבר 2005, והרשות המקומית נדרשה ליזום את הליך הגשת התצהיר.