ת"א 27138-05-17

תקציר

התובעת, דור אור קיסריה בע"מ, תבעה את הנתבעת, אזורים ייזום ובניה בע"מ, בגין עלויות פינוי פסולת בניין שנמצאה על חלקת קרקע שנמכרה לה על ידי הנתבעת. הפסולת התגלתה לאחר חתימת החוזה, ולמרות זאת המשיכה התובעת ברכישה. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב בכך שלא גילתה את דבר קיומה של הפסולת, ולכן עליה לשאת בעלות פינויה שהסתכמה בכ-9 מיליון ₪. הנתבע טען כי העסקה נעשתה "כמות שהיא", וכי על התובעת לשאת בעלויות, מה גם שמחיר הרכישה שיקף את הסיכון לזיהום הקרקע. לחילופין, טענה הנתבעת כי הבזבוז נגרם כתוצאה מפעילות של צד שלישי – כלל בטון בע"מ, אשר חכר חלק מהמקרקעין מהנתבעת, ועל כן על הצד השלישי לשאת בעלויות הפינוי. בית המשפט קבע כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שלה כלפי התובע הן מבחינה חוזית והן מבחינה חוזית. לנתבעת היה יתרון מבחינת הידיעה, והצהרתה כי לא הייתה מודעת לזיהום כלשהו במקרקעין לא נעשתה בתום לב, שכן לא ערכה בדיקה מקדמית ראויה. נטל ההוכחה עבר אפוא אל הנתבע, והוא לא עמד בו. טענות הנתבעת כי היה על התובע לגלות את הפסולת, וכי מחיר הרכישה שיקף את הסיכון לזיהום, נדחו. עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את הודעת הצד השלישי שהגישה הנתבעת נגד כלל בטון, שכן מהראיות עולה כי הפסולת נבעה מפעילות הנתבעת והחברות הקשורות אליה, ולא מפעילותה של כלל בטון. באשר להיקף הנזק, קיבל בית המשפט את תביעת התובעת למלוא עלות סילוק הפסולת, שהסתכמה ב-8,916,684 ₪, וקבע כי שיטת הסילוק הייתה סבירה בנסיבות העניין. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת להפסד דמי שכירות בשל עיכוב של שלושה חודשים בפרויקט שנגרם עקב פינוי הפסולת, שכן התובעת לא הוכיחה די הצורך ראש נזק זה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והנתבע חויב לפצות את התובע בגין הוצאותיו הסבירות, שנקבעו כ-780,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכ"ט עורך דין ו-20,000 ₪ עבור הוצאות אחרות. כמו כן חויבה הנתבעת לפצות את הצד השלישי, כלל בטון, בגין הוצאותיה הסבירות, אשר נקבעו כ-350,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד ו-12,000 ₪ בגין הוצאות אחרות.