ע"ע 33680-08-10

תקציר

בערעור זה מתייחס בית המשפט לחוק הזכות לעבודה בישיבה ולזכאות לפיצויים לדוגמה בגין הפרתו. מועדון כושר פרטי, שעסק בניהול ותפעול ברחוב דיזנגוף בתל אביב, העסיק את המשיב כפקיד קבלה. המשיב טען כי לא סופק לו מקום במהלך עבודתו, למרות תלונות על כאבי גב ואזהרות להנהלה בדבר חובות משפטיות. הוא ביקש פיצוי לדוגמה על הפרה זו. במועדון טענו מנגד כי תפקיד פקידת הקבלה מחייב מטבעו עמידה, וטענו כי בהפסקות היו כיסאות פנויים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מצא את המועדון אשם בהפרת החוק ופסק למשיב פיצויים לדוגמה בסך 100,000 ₪ – מחצית מהסכום הנתבע. בית הדין הדגיש את החזקה הסטטוטורית לפיה עבודה, ככלל, צריכה להתאים לישיבה אלא אם הוכח אחרת על ידי המעסיק. פסק דין זה הדגיש כי הזכות לשבת היא זכות יסוד של עובד הקשורה לכבוד ולרווחה והיא חלה באופן רחב על פני מגזרים שונים, הדורשים מתן מקומות ישיבה סבירים במהלך העבודה. בערעור טען המועדון נגד ממצאי ההפרה ושיעור הפיצויים שנפסקו, מה שמצביע על צורך בשיקול דעת בהתחשב בנורמות החדשות שנקבעו בחוק. בית המשפט אישר מחדש את ההפרה, וציין כי המועדון לא הצליח להוכיח את נחיצות העבודה בעמידה. עם זאת, בעוד שהעקרונות הנוגעים לפיצוי לדוגמה נשמרו, הערעור על פיצויים מופרזים הביא להפחתת הפיצוי ל-50,000 ₪, הן בהתחשב בחוק החדש והן בתקופת העבודה הקצרה. בית הדין שמר על כוונת החוק להבטיח הגנה ויחס מכובד לעובדים תוך קידום ציות המעסיקים.