ת"א 262/94

תקציר

בשנת 1986 הגיש בנק הפועלים בע"מ תביעה נגד קונקוד מערכות מיגון ממוחשבות בע"מ ושני ערבים לה, לרבות הנתבע, בגין אי פירעון הלוואה. הנתבע נמחק מהתביעה בשל כתובת לא ידועה וניתן פסק דין נגד החברה והערב השני. בשנת 1994 גילה הבנק את כתובתו של הנתבע והגיש תביעה חדשה בדרישה לתשלום של כ-654,000 ₪, יתרת החוב לפי ההלוואה משנת 1986. הנתבע ביקש לדחות את התביעה או לחילופין להגביל את תביעת הבנק ל-45,000 ₪, הסכום שהיה ערב לו. בית המשפט נתן לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה, אך רק בסכום העולה על 45,000 ₪. במהלך הדיון אישר הנתבע שוב ושוב את פסק הדין החלקי וויתר על כל טענה בדבר גובהה המוגבל של הערבות. בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע לתקן את הגנתו, ולאחר שמיעת עדותו של מנהל סניף הבנק התברר כי הערבות היא למסגרת אשראי ולא להלוואה כפי שחשבו בתחילה. הבנק פעל בתום לב ולא הטעה את הנתבע. עדותו של המנהל התקבלה, ובית המשפט לא מצא סיבה להאמין שהבנק פעל באופן בלתי ראוי או הונה את הערבים. גם טענות הנתבעת בדבר אי התאמות בתאריכים ובסכומים נדחו. בית המשפט הכיר בכך שסכום התביעה נראה גדול מדי, אך מאחר שהנתבעת לא טענה לסכום ערבות מוגבל, ובהתחשב בריביות שגבה הבנק, לא הייתה סיבה להגביל את פסק הדין בהתאם. עם זאת, בית המשפט לקח בחשבון את התשלומים ששילם הערב השני והתאים את סכום פסק הדין בהתאם. הנתבע חויב לשלם לבנק באופן הדדי עם החברה ועם הערב השני, סכום של 654,614.60 ₪, בניכוי 62,609 ₪ שהתקבלו מהערב השני, וסכום פסק הדין החלקי בסך 45,000 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. השופט סיים את דבריו בהמלצה לבנק לשקול הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט כדי להימנע מהרס כלכלי פוטנציאלי של הנתבע. פסק הדין ניתן ביום 19.11.98.