דב"ע נא/12 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה של עובד המבקש פיצויי פיטורים ממעסיקו האחרון בענף הבנייה. המעסיק טען כי תשלומים ששולמו לקופת הביטוח של פועלי הבניין פוטרים אותו מתשלום פיצויי פיטורים. בית הדין לעבודה הסכים עם העובד, מה שגרם למעסיק לערער. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון חוזר. בית המשפט העליון קבע כי ניתן להציג טיעונים משפטיים חדשים על סמך הראיות שהוגשו בפני בית המשפט המחוזי. צווי הארכה שפורסמו ברשומות בנוגע להסכמים קיבוציים בענף הבנייה נחשבו ל"ידיעת שופטים". צווים אלה וההסכמים שהם מאריכים קובעים כי ההפרשות לקרן הביטוח של פועלי הבניין יחליפו את פיצויי הפיטורים. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי התשלומים לקרן אכן קיימו את חובת פיצויי הפיטורים. עם זאת, המעסיק עדיין נדרש לשלם פיצויי פיטורים עבור כל רכיבי השכר שלא כוסו על ידי הפרשות הקרן. רציפות עבודתו של העובד הוכחה, כלומר המעביד חייב בפיצויי פיטורים החל משנת 1971. מאחר שבית הדין האזורי לא בחן את החלק היחסי משכרו של העובד שבגינו בוצעו הפרשות לקרן, הוחזר התיק לבית הדין האזורי להמשך בירור ופסק דין משלים בסוגיה זו. המעסיק חויב לשלם לעובד הוצאות הן עבור בית המשפט קמא והן עבור הערעור, בשל הצגתם בטרם עת של טיעונים משפטיים נכונים.