ה"פ 21601-10-04

תקציר

השאלה המרכזית בתביעה אזרחית בין המבקשים לרכוש בית משותף לבין המשיבים שבבעלותם, הייתה האם נכרת חוזה מכר מחייב בין שני הצדדים. המבקשים טענו כי המשיבים התחייבו למכור להם את הדירה במספר הזדמנויות וכי הסכם מחייב גובש באמצעות תכתובת דואר אלקטרוני. עם זאת, השופט קבע כי היסודות המהותיים של חוזה - שיקול דעת וודאות - אינם מתקיימים במקרה זה. הפנייה הראשונית של המשיבים למבקשים בדבר התעניינותם ברכישת הדירה נמצאה כהזמנה למשא ומתן ולא כהצעה פורמלית. יתר על כן, הודעות הדוא"ל העוקבות לא הצביעו על הסכמה הדדית, כאשר המבקשים עצמם הביעו רצון לדעת פרטים נוספים על הרכישה, כולל תנאי תשלום, שנותרו לא ברורים. השופטת הצביעה גם על התנהגותם של המבקשים לאחר כריתת החוזה הנטענת, לרבות המשך תשלומי השכירות והיעדר כל מקדמות או הסדרים למחיר הרכישה, דבר המצביע על כך שהמבקשים לא ראו עצמם מחויבים לחוזה. בנוסף, התנהלות המשיבים לא הוכיחה חוסר תום לב במידה שתצדיק אכיפת חוזה שאינו קיים. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, ולא נקבע כי נקבעה הסכמה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.