ו"ע 9069/04

תקציר

המקרה עסק בסכסוך רכושי בין שוכר, אחמד אחמיד עיאש, לבין בעל הבית שלו, הפטריארכיה היוונית, על הפיצוי שיקבל ממדינת ישראל על הרס המפעל של השוכר במהלך מבצע חומת מגן. המפעל שכן במזרח ירושלים על קרקע בבעלות הפטריארכיה היוונית שהוחכרה לעיאש. השוכר תבע מספר ראשי נזקים, בהם מבנים הרוסים, מכונות וציוד, ואובדן רווחים בסך 3,367,840 ₪. המדינה הגישה כתב הגנה, והתיק נדון בבית המשפט הכללי. במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה בכמה נושאים, ובהם שווי המבנים והתשתיות שנהרסו והסתכם ב-291,331 ₪. עם זאת, הייתה מחלוקת על חלוקת פיצוי זה בין השוכר למשכיר. השוכר טען כי עליו לקבל את מלוא הפיצוי מאחר ונשא בנטל הכלכלי של בניית המבנים. מנגד, טענה הפטריארכיה היוונית כי היא זכאית לתשלום המלא שכן המבנים נבנו על אדמתה. בית המשפט, בראשות השופט משה דרורי, היה מוסמך להחליט על חלוקת הפיצויים לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. השופט דרורי שקל את טענות הצדדים וציין כי הדייר השקיע כספית בבניית הבניינים. עם זאת, הוא גם הדגיש כי הכללים המשפטיים הבסיסיים מזכים את בעל הקרקע במבנים שנבנו על אדמתו. השופט דרורי התייחס לחוק המקרקעין, המסדיר בנייה ונטיעה במקרקעין של אחרים, ועמד על ההוראות ופרשנותן בספרות המשפטית. הוא בחן את הנושא גם מנקודת מבטו של המשפט העברי, והציג מקורות תלמודיים ופסיקות הלכתיות. עקרונות המשפט העברי, בניגוד למשפט האנגלי, איזנו בין זכויות הבעלים והבונה, והבטיחו כי האחרון לא יקופח מהשקעתו אך גם לא יזכה בשני סכומים אפשריים אם בנה ללא רשות. בסופו של דבר קבע השופט דרורי כי הפיצוי בסך 291,331 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין, יחולק בין התובעים באופן הבא: 75% לשוכר, אחמד אחמיד עיאש, ו-25% לפטריארכיה היוונית. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו. החלטת השופט ביקשה להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת, תוך התחשבות בהשקעות ובזכויות של שני הצדדים.