ת"א 2023/00

תקציר

עניינו של פסק דין זה הוא בקשת הנתבעים, הסוכנות היהודית ומדינת ישראל, לדחות את תביעת התובע נגדם, הטוענת לנזקי גוף עקב רשלנותם וחובת יתר סטטוטורית בטיפול בו במחלת הגזזת בשנת 1954, שגרמה לגידול ולנכות לצמיתות. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה משום שהיא התיישנה ומשום שהתובע כבר תבע לפי חוק הפיצויים לנפגעי גזזת, ובכך מיצה את עילות תביעתו. התובע עלה מצרפת בגיל צעיר וקיבל טיפול קרינתי לגזזת זמן קצר לאחר מכן. הגידול התגלה רק בשנת 1997 ונטען כי נבע מהטיפול. הנתבעים טוענים כי תקופת ההתיישנות החלה עם הגיעו של התובע לגיל 18, או לחילופין, כאשר גילה את הקשר הסיבתי בין הטיפול לבין הגידול, שהיה לא יאוחר משנות השישים. מנגד, טוען התובע כי ידיעת הקשר הסיבתי הייתה זמינה לו רק בשנת 1997, ועל כן התביעה אינה חסומה על פי חוק. פסק הדין דוחה את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה בשל התיישנות בדבר עילות התביעה בגין רשלנות ותקיפה הקשורות לטיפולי הקרנות. עם זאת, עילות תביעה אחרות שאינן קשורות לטיפול נדחות בעילות אלה. פסק הדין מקבל את טענת הנתבעים בדבר מיצוי עילות התביעה, וקובע כי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי גזזת מונעת תביעה מקבילה לפי הפקודה. לפיכך, תביעתו של התובע נדחית על יסוד ההוראה בחוק המחייבת אותו לוותר על כל תביעה אחרת. התובע חויב לשלם לכל נתבע 10,000 ש"ח הוצאות.