בד"א 79/01

תקציר

הנאשם, עו"ד במקצועו, מערער על הרשעתו ברע"א 176/95, אשר גזר עליו חמש שנות השעיה בפועל מלשכת עורכי הדין, במצטבר עם כל עונש השעיה אחר. הערעור מתייחס לתלונה שהגיש נגדו לקוח, בטענה להפרות אתיות שונות, לרבות הפרת חובת מסירות ללקוחות, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת עורך דין. הערעור מערער על נוסח התלונה, על חוסר הבהירות בפסק דינו של בית משפט קמא ועל חומרת העונש. ערכאת הערעור מסכימה כי נוסח התלונה בעייתי, שכן הוא לוקה בחוסר בהירות ואינו מתייחס לכללי אתיקה ספציפיים שהופרו לכאורה על ידי הנאשם. פסק הדין זוכה גם לביקורת על היותו בלתי מנומק, חסר ניתוח ומסתמך על עובדות שלא נכללו בתלונה. יתר על כן, גזר הדין נחשב לקוי משום שאינו מצדיק כראוי את חומרת העונש. נוכח מחדלים מצטברים אלה, מחליטה ערכאת הערעור לזכות את הנאשם. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי הזיכוי אינו נותן תוקף להתנהלותו של הנאשם ומציע לו להרהר בהתנהגותו המקצועית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, והמזכירות מונחית להודיע לנאשם ולעורך דינו על הכרעת הדין.