עב"ל 1320/00

תקציר

התובע, שנפגע בעיניו בתאונת עבודה בשנת 1990, ערער על החלטה הדוחה את תביעתו בגין החמרת נכותו. בית הדין דחה את טענתו וטען כי ועדה רפואית קבעה בעבר כי נכותו הנפשית אינה קשורה לתאונת העבודה. לדברי בית המשפט, הרופאה האחראית לקביעת החמרה לא יכלה לבטל החלטה זו, למרות חוות דעתה המקצועית. התובע טען כי מאחר ורופאו סבר כי חלה החמרה מסוימת המיוחסת לתאונת העבודה, די בכך לצורך בחינה מחודשת של נכויותו. עם זאת, בית המשפט קבע כי ההחלטה הקודמת בדבר היעדר קשר סיבתי היא חד משמעית. עם זאת, אם מצבו הנפשי של התובע הידרדר מאז אותה החלטה, ואם החמרה קשורה סיבתית לתאונה, אזי יש לתת את האישור להחמרה. לפיכך, הערעור התקבל, והורה למוסד לשקול מחדש את הבקשה להחמרה במסגרת ההנחיות שניתנו. המוסד חויב לשלם לתובע את שכר טרחת עורך הדין בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום.