ת"א 33695-08-12

תקציר

הוריו של חייל שהתאבד תבעו את מדינת ישראל, את האגודה למען החייל ואת הפסיכיאטר הצבאי שטיפל בבנם, על כך שלא שיתפו אותו במידע על מצבו הנפשי ומנעו את התאבדותו. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות ודינה להידחות על הסף. בית המשפט הסכים כי התביעה אכן הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. אין חולק כי התובעים לא העלו את הנושא בבקשה הראשונה שהגישו הנתבעים להארכת המועד להגשת כתב הגנה. על פי הפסיקה, אם מועלות טענות מהותיות לגופה של התביעה בבקשה הראשונה, היא נחשבת ל"הזדמנות הראשונה" להעלות את טענת ההתיישנות. מאחר שהבקשה הראשונה כללה טיעונים לגופו של עניין, לא הייתה זו ההזדמנות הראשונה להעלות את הסוגיה, ומועד כתב ההגנה נחשב להזדמנות הראשונה. לאחר מכן סקרה השופטת את דיני ההתיישנות בתביעות נזיקין ומצאה כי התביעה, שהוגשה שבע שנים לאחר מות בנם של התובעים, הייתה מחוץ לחלון שבע השנים. השופטת התייחסה בקצרה גם לטענת התובעים כי לא היו מודעים לכל העובדות המהוות "קצה חוט" המצדיק הגשת התביעה עד למועד מאוחר יותר, אך מצאה כי המידע שלטענת התובעים למדו במהלך תקופת השבעה אכן היווה את הבסיס העובדתי לתביעה, ומכאן החלה תקופת ההתיישנות באותה עת. השופטת דחתה גם את הטענה כי התביעה הוגשה בשם בתה הקטינה של התובעת, וקבעה כי מדובר בניסיון לא לגיטימי לעקוף את תקופת ההתיישנות. גם תביעתם של האחים נדחתה, שכן הם לא טענו לנכות ולא סיפקו חוות דעת רפואית התומכת בטענה זו, והם לא טענו כיורשים או כתלויים. עוד קבעה השופטת כי ייחודו של סעיף העילה חל על המקרה הנדון, כלומר מאחר שהמדינה הכירה בחבותה לפצות את בני משפחתו של המנוח בגין אותה התנהגות פסולה, ההורים אינם יכולים להגיש תביעת נזיקין נוספת. לבסוף, התייחסה השופטת לטענת התובעים כי ינכו מסכום פסק הדין כל סכום שיתקבל על פי דיני הפיצויים, וקבעה כי אפשרות זו אינה קיימת בחוק. לפיכך, תביעת התובעים נדחתה מחמת התיישנות והיעדר עילה, והתובעים חויבו בתשלום שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים.